החלטה בתיק ת"א 44269-11-11

1.      בתיק זה הוגש כתב הגנה ביום 8.4.12, ובאותו מועד הוגשה גם בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית.

2.      בבקשה נטען כי בכתב התביעה לא מפורט, ולו מקור סמכות אחד, לסמכותו של בימ"ש זה, כאשר מאידך, קיימים כמה מקורות סמכות לביהמ"ש בתל אביב, וביניהם מקום מגורי הנתבע, מקום בית העסק שלו, המקום שבו התרחשה ההפרה וכד'.

3.      ביום 28.11.12 הורה כב' הרשם פוני לתובע להגיב לבקשה בעניין העדר הסמכות בתוך 20 ימים. עיון נוסף בתיק (בעקבות תגובת הנתבע מיום 27.1.13 שהוגשה בהמשך להחלטתי מיום 20.1.13) מעלה כי תגובה כזו הוגשה לרשם עוד ביום 20.12.12 והוקלדה לתיק, ברם לא ניתנה בה החלטה עד היום. 

4.      בתגובה נטען, ראשית, כי למרות שפסק הדין בהעדר הגנה שעמד כנגד הנתבע בוטל, הרי שהתנהלות הנתבע בעניין הגשת כתב ההגנה והבקשה שהגיש לביטול פסק הדין מעידה על זלזול בוטה בתובע, וגם בעניין הסמכות המקומית לא שקד הנתבע על בקשתו, ולפיכך, משיקולי צדק, יש לדחותה. שנית, לגוף טענת חוסר הסמכות נטען, כי מדובר בתביעה לפיצויים סטטוטוריים בגין הפרה של סימן מסחרי רשום. ההגנה על סימן מסחרי רשום אינה מוגבלת לאזור מסוים, וכמוה גם ההפרה, ולפיכך אין מניעה להגיש את התביעה בכל בית משפט בישראל, ומה גם שבמקרה זה מודה הנתבע כי ההפרה הראשונית בוצעה בסין, שם הודבק סימן המסחר על נעליים שאינן שייכות לתובע, ומשם החלה שרשרת הפרה שהסתיימה בהבאת הנעליים ארצה והפצת הסחורה לסוחרים ולחנויות שונות, כולל בירושלים. ושלישית, סע' 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו יש לקיימו במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע. במקרה זה יש לראות בתובע נושה ואשר על כן, ובשילוב האמור בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומאחר שמקום מושבו ועסקו של התובע הוא בירושלים, הרי שהסמכות המקומית נתונה לבימ"ש זה.

5.      לאחר עיון בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי בימ"ש השלום בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה.

6.      איני מוצא לנכון לייחס משקל לטענה בדבר "שיקולי צדק" שכן כל הקשור למועד שבו הוגש כתב ההגנה והדיון בבקשה לביטול פסק דין נדון כבר ע"י כב' הרשם, ומשניתנו החלטותיו ולא הוגש עליהן ערעור, אין מקום לבחינת הטענות בעניין זה מחדש.

7.      באשר לטענה בדבר העדר גבולות גיאוגרפיים של ההגנה על סימן מסחרי רשום ושל ההפרה של הגנה זו אומר כי גם לשיטה זו, עדיין, תביעה בגין הפרת סימן מסחרי רשום צריכה להיות מוגשת באותה סביבה גיאוגרפית שבה נטען כי הופרה ההגנה על אותו סימן. לעניין זה לא מצאתי בכתב התביעה טענה מפורשת לפיה ההפרה נעשתה גם בירושלים, אלא רק אמירה כללית (בסע' 24 של כתב התביעה) ולפיה ההפרה נעשתה "במספר חנויות בפריסה ארצית". בכל הכבוד, בכך לא די על מנת לבסס את הסמכות המקומית הנדרשת ולעמוד במצוות תקנה 9(6) לתקסד"א הקובעת שכתב התביעה צריך לכלול את העובדות המראות שביהמ"ש מוסמך לדון בתובענה. בתגובה שהגיש, מוסיף התובע על האמור בכתב התביעה, ומציין שקיבל דיווחים על ההפרה גם מסוחרים ירושלמים, ברם פרט לכך שתוספת זו היא מאוחרת, הרי שגם לא צורף לתגובה, ולו תצהיר אחד, התומך בטענה בדבר הפרה בירושלים.

8.      לא נהירה הרלוונטיות של סע' 44(א) לחוק החוזים לענייננו שכן, כאמור אף בתגובת התובע, מדובר כאן בהפרה סטטוטורית ולא בהפרה חוזית של הסכמה שנערכה בין הצדדים.

9.      אשר על כל האמור, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבימ"ש השלום בת"א, אשר יש לו סמכות מקומית לדון בתובענה.

10.  כאמור בהחלטתי מיום 20.1.13, גם בביהמ"ש בת"א תחול על הצדדים חובת ההתייצבות לפגישת מהו"ת. מגשרות המהו"ת דיווחו שתואמה פגישת מהו"ת ליום 28.2.13. הצדדים יתייצבו לפגישה והמגשרות תדווחנה על תוצאותיה לבימ"ש השלום בת"א עד יום 10.3.13 (יוער כי הצדדים רשאים לבחון מול המגשרות את האפשרות לקיים את פגישת המהו"ת באזור ת"א).

11.  המזכירות תודיע לצדדים ולמגשרות המהו"ת, ותעביר את התובענה לבימ"ש השלום בת"א.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ג, 31 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: